אם תשתלי תפוחים, אל תופתעי שיצמחו לך תפוחים

אם תשתלי תפוחים, יצמחו לך תפוחים.

אם תשתלי תפוחים, אל תצפי שיגדלו לך תפוזים.

זה המשפט שאני הולכת איתו לאחרונה לכל מקום. משפט סתמי לכאורה, אבל ככל שאני מהרהרת בו יותר, הוא מפיל לי עוד ועוד אסימונים, בהקשר הכלכלי אבל לא רק.

שיחה עם שכן יקר הובילה את שנינו לבחון את התוצאות שלנו ושל הסובבים אותנו בחיים עד כה. בשיחה דיברנו על דברים שעשינו כשהיינו ילדים ובני נוער, על החלטות שקיבלנו בבגרותנו, על העשייה שלנו אז והיום, ועל המקומות שבהם אנחנו נמצאים. ראינו שלא משנה איפה אנחנו שמים את האצבע, התוצאות שלנו משקפות לחלוטין את העשייה שלנו. וגם ההיפך- התוצאות שלא הגענו אליהן, הן תוצאה של עשייה שלנו, ושל אי-עשייה שלנו. המסקנה היתה כל כך חד משמעית, שהיא הפתיעה אותי, לא משנה כמה ניסיתי לקרוא עליה תיגר.

מצאתי את עצמי מהרהרת מחדש במקומות שהגעתי אליהם, טובים יותר ופחות, וברשותכם, אשתף באלה שנוח לי :)

בתחילת הדרך כיועצת, תהיתי לעצמי איך אוכל לייעץ לאנשים לחיות ללא הלוואות, אם אני בעצמי מעולם לא נטלתי הלוואה, (מוציאה מן הכלל הלוואות לצרכי השקעה, שאני מאמינה שחובה עלינו לקחת :) ), כלומר, איך אוכל להיות רועה, כשלא הייתי מעולם כבשה. בשלב מסוים הגעתי למסקנה שזו בדיוק התשובה: היכולת שלי לא להגיע למצב של נטילת ההלוואה, לפחות כפי שאני רואה אותה, אינה יד המקרה, ואינה עניין של מזל, אלא עשייה בנתיב מסוים, בחירות מסוימות, שהובילו לתוצאה הזו. והתוצאה הזו, שהיא עשייה ואי-עשייה של כמה שנים טובות, מאפשרת לי לומר בביטחון- זה אפשרי לחיות ללא הלוואות.

חשבתי גם על הקמטים היפים שנוספו לי לאופי בשנים האחרונות, כשהזמן והגוף, אשכרה התחילו לעשות את שלהם.. ושאלתי את עצמי איך יכול להיות שאני באמת מתפלאת, כשהרי אני יודעת שהגנטיקה לרעתי, כשאני לא טורחת להימרח בקרם הגנה, וכשאני לא שותה מספיק מים.

איך יכול להיות שאני רואה את התוצאה רק כשהיא כבר כאן, ואפילו כשהיא כבר די הרבה זמן כאן?...

כשאין לי תשובות, אני אוהבת לנבור בעולם האקדמי ובמחקר, שכמעט תמיד מנרמל אותי וגורם לי להרגיש קצת יותר טוב, ובעיקר גורם לי לעשות שינויים.

אז אחת התשובות שמצאתי במחקרים שונים היא שכבני אדם, יש לנו נטייה להעריך באופן אופטימי מדי את העתיד. על פניו זו יכולת נהדרת וסופר חשובה לחיים טובים. רק שהאופטימיות הזו יכולה להיות אחד ההסברים לכך שאנחנו אוכלים ג'אנק, הולכים לים בשעות הכי חמות ומסוכנות לעור, קוראים ווצאפים תוך כדי נהיגה, קונים כאילו אין מחר..הרי "יהיה בסדר", הרי לנו זה לא יקרה, ובאמת לא נורא אם חרגנו, המשכורת נכנסת עוד כמה ימים, ומה כבר יקרה..

באמת, אין לי כוונה להיות פרטי פופר, אלא להדגיש דבר פשוט- כשאנחנו פועלים בעקביות באופן מסוים- התוצאות מגיעות. אולי לא היום, אולי לא מחר. אולי רק עוד עשר שנים. אבל הן מגיעות. והבעיה שלנו, כבני אנוש, היא שאין לנו יכולת לנבא מתי זה יקרה. גם אם יש הפתעות בחיים (עם הכסף שלנו, זו יכולה להיות זכיה בלוטו, ירושה נחמדה, שינוי דרמטי בשכר), הן החלק הקטן של המקרים. רוב המצבים שלנו בחיים הם תוצאה של התנהלות מסוימת מתמשכת.

זו עלולה להיות, חו"ח, מחלה "פתאומית" שצצה "משום מקום", אך במחשבה נוספת היא אולי תוצאה של שנים הרבות בהן הזנו את הגוף שלנו באוכל מלא סוכר, נתרן, שומן, סיגריות ועוד נפלאות. בדיעבד, אולי יש קשר גם לפעילות הגופנית היחידה שדאגנו לו, שהיתה הטריאתלון בין המדפסת למכונת הקפה במשרד.

זו יכולה להיות חוסר שביעות מהמקצוע שלנו בגלל שכר נמוך/ שעות עבודה משוגעות/ עודף היצע בשוק. למרות שכשבחרנו ללמוד את התחום, היינו מודעים למצב, בהמשך אנחנו מתאכזבים לגלות שהשוק לא טעה...

זה גם נכון עם הכסף שלנו, כשהפקידה בבנק מתקשרת לומר שסוגרים לנו את הברז, או כשהחזר ההלוואות כבר חונק אותנו, או כשאנחנו רוצים לחגוג בר- מצווה ולוקחים בשביל זה הלוואה כי לא הצלחנו לחסוך.. ובעצם, אם נסכים להסתכל בכנות אחורנית, נראה שזו אולי תוצאה של (ת)עשייה מתמשכת, בה דחקנו את הכסף שלנו לקצה גבול היכולת שלו, וקנינו יותר ממה שיכולנו באמת.

אני לא אומרת שהכל כתוב וידוע מראש, או שאין מקום לסטיות תקן, ושיש אנשים שלהם זה לא יקרה. אבל אותם מקרים הם הסטיית תקן, ולא הרוב.

המזל הוא, שיש כאלה שאולי קוראים את זה, וזה ממש לא המצב שלהם, ובאמת יופי להם. והמזל הגדול יותר הוא שגם לא צריך להגיע לזה כדי שהאסימון הזה ירד, כי ממש לא חייבים לחוות הכל על בשרנו, ויותר כיף להיות חכם מניסיונם של אחרים.

בחזרה לעץ התפוחים- נכון, אמנם חופש, וקיץ וחם, ומזגן, וים ותני קצת שקט מכל הכסף שלך...

אבל לא 😊, אני כאן כדי להזכיר שאוטוטו נגמר החופש ומתחילה שנה חדשה, וזו לא באמת הפתעה. די בטוח שאם לא נחסוך כסף לתחילת שנת הלימודים, אז אולי- אולי תיפול עלינו איזו מתנה נדיבה מאיפשהו, ולצד זה, הסיכוי הגבוה יותר הוא שלא יהיה לנו כסף לתקופת החגים או/ו להוצאות הלא-באמת-מפתיעות של תחילת השנה (גני ילדים ובית ספר- הזנה, וועד, הסעות, דמי רישום כלשהם, ציוד לבית הספר ).

לעומת זאת, אם נזכור ונתאמץ לשים חלק מהכסף שלנו בצד לתחילת השנה, נכון שיש סיכוי כלשהו שתיפול עלינו איזו רעה חולה בלתי צפויה שתיאלץ אותנו להשתמש בכסף הזה, אבל יש סיכוי , אפילו די גבוה, שאם ניערך מראש- אפילו נגיע ערוכים. למה? לא יודעת. ככה זה עובד.

שואלים איך?

למשל- אם לא נבזבז בחופש את כל דמי ההבראה שלנו;

אם לא נרכוש כל קופון אפשרי לסרט+ החלקרח + פסטיבל לגו 1+1+ מסעדה;

אם נכין עם הילדים פיצה בבית במקום לקנות ב-60 ש"ח בחוץ ברגע של אימפולסיביות.

אם נלמד את הילדים שלא צריך לקנות בכל שנה ציוד חדש, ובטח אם עוד יש משנה שעברה חדש באריזה..

ובעיקר נזכור שזה בסדר לרצות לשחרר קצת את החבל מניהול התקציב בחופש, אבל אז אנחנו עשויים להיות מופתעים שאשכרה גדלו לנו תפוחים..

שיהיה קטיף מוצלח!