?חיסכון- חובה או מותרות

לא מזמן אמר לי מישהו שהוא מעדיף לקנות רכב בהלוואה, כי זאת הדרך היחידה שהוא באמת יקנה רכב, מאשר אם הוא יצטרך לחסוך את הכסף בעצמו..

הדברים שלו גרמו לי לתהות, איך זה שאנחנו לא מתייחסים לחיסכון כמו כל הוצאת חובה אחרת? כמו אוכל, חשמל או טלפון סלולרי? איך זה שאנחנו חוסכים מעצמנו סעיף הוצאה כל כך קריטי, כאילו מחר לא תזרח השמש, כאילו מחר לא תצוץ איזו הוצאה חדשה ומפתיעה, כזו שלא יכולה להיכנס להוצאות השוטפות (כמו תיקון מזגן, מחשב, קייטנה, או אפילו כרטיסים לאלאניס 😊)

האם אנחנו מקטלגים בראש את סעיף החיסכון תחת הגדרת 'מותרות'? כמו בילוי, מסעדה, או חוג לילדים? האם זה עניין של "יוקר המחיה" שבשמו אנחנו מזניחים את הסעיף הדרמטי הזה? או שאולי אנחנו מעדיפים ליהנות בהווה, וכשיגיע העתיד "נדבר", או "כבר נסתדר", או "מקסימום ניקח הלוואה"? אולי אנחנו יכולים לחסוך ממש מעט בחודש, אבל בגלל שהחיסכון השנתי יוצא ממש נמוך, אנחנו כבר מעדיפים להשאיר את הכסף למחיה השוטפת, ואולי פשוט איבדנו אמון בעצמנו, שבאמת נצליח להגיע מסודרים לעתיד?

מסתבר שהאדם הוא בעל החיים היחיד שיכול ללמוד מראש, בלי שהתנסה בחוויה ישירה. כלומר, יש לנו יכולת להימנע ממצבים לא רצויים, או ליצור מצבים שאנחנו רוצים, פשוט כי יש לנו דמיון, ומשום שאנחנו יכולים לדמיין את הדברים קורים.

לפי ההנחה הזו, היינו אמורים להצליח לחסוך כסף, גם אם טרם התנסינו בדרמה כלכלית. אז אולי אנחנו פשוט מעדיפים לא לחשוב על זה- אם אין לנו יכולת להתמודד עם זה, למה לחשוב על זה? מהצד השני, ההנחה הזו רומזת שאנחנו מספיק חכמים כדי להסיק שדרמה כזו אכן יכולה לקרות, ואנחנו יכולים להצליח להימנע ממנה- כלומר, להגיע מוכנים למצב שבו נדרשת הוצאה גבוהה פתאומית.

כשאנשים אומרים לעצמם שאין להם איך לחסוך, או ממה לחסוך, זה אומר שהם לא מאמינים שהם יכולים למנוע או להיערך לדרמה הכלכלית הבאה, וזה בניגוד למנגנונים הטבועים בנו.. זה קצת אבסורד, כי אותם אנשים, כשיצטרכו את הסכום הגדול (הפתאומי או הידוע מראש), יצליחו, בלית ברירה, למצוא כמה מאות שקלים בחודש לשלם על הלוואה שהתחייבו אליה מול הבנק. זה גם אבסורדי כי זה אומר שמרוב שהתרגלנו, אנחנו כבר לא רואים את השפע שאנחנו חיים בו, ובטוחים שאנחנו חיים בקושי אבסולוטי, ואנחנו באמת מאמינים לעצמנו כשאנחנו קובעים שא אפשר לחסוך כאן.

אני ממש לא כותבת את הדברים בציניות, להיפך- כבני אדם, אנחנו יכולים להתרגל לכל מצב, ולקבל אותו כמציאות שלנו, כי זה יצר הישרדותי שכזה. אולי אני טועה, אבל אין שום הוצאה שנולדנו איתה, ומאחר שאנחנו אלה שבנינו סביבנו את ההוצאות שלנו, אנחנו גם יכולים לשנות אותן.

נכון למאי 2017, 1.52 מיליון משפחות פתחו תכנית חיסכון לכל ילד.כ- 70% מתוכן, שזה קצת יותר ממיליון משפחות, הכפילו את סכום החיסכון החודשי ל- 100 ₪. זאת אומרת, בהינתן תמריץ קטנטן (50 ש"ח שהביטוח הלאומי נותן "מעצמו") ותאריך דד ליין לפתיחת חיסכון- אנחנו מסוגלים לפתוח את הראש ולהאמין שוב.. פתאום, לחסוך 50 ש"ח בחודש זה לא בשמיים.

מתוך המיליון האלה, אני מכירה לפחות משפחה אחת כזו שהיא ברוכת ילדים, לפחות אחת שהיא עם חובות עד מעל הראש, לפחות אחת שהיא מפרנסת יחידה, לפחות אחת עם בן משפחה עם צרכים מיוחדים, לפחות אחת חיה מקצבת נכות..

המשפחות האלה ומשפחות נוספות שליוויתי, הבינו שהקושי שלהן אינו אבסולוטי, ושאסור שהקושי הזה יגרום להן לשים את התשלום החודשי לבנק בראש הרשימה, ואת התשלום לחיסכון בתחתית הרשימה. הן הבינו שקודם הן דואגות לשלם לעצמן ע"י יצירת חיסכון (ועדיף בהו"ק, כדי לא לחכות "שישאר כסף בסוף החודש"), ובמקביל דואגות שגם לבנק הכסף ישולם מאותו תקציב.

הן הבינו שיש להן כח ויכולת להתמודד ולהיערך מבעוד מועד למה שהן רואות בדמיון. הן הבינו את כל היתרונות של לחסוך היום- זה יותר זול, יותר משתלם, יותר בריא נפשית, יותר מספק, והרבה יותר קל משזה נראה בהתחלה.

שורה תחתונה- חיסכון הוא לא הוצאת רשות אלא ניכוי חובה. לעצמכם ולעתיד שלכם.

רוצים להתייעץ איך לעשות את זה? בואו נדבר- 052.4202314