?מתי בפעם האחרונה היה לכם זמן טוב להתחיל משהו

בחודש האחרון התחלתי לצאת להליכות רגליות במושב. זה קרה לאחר שבוע בערך שבו הרגשתי כאבי גב וצוואר, והנחתי שיש לזה קשר ישיר לעבודה המרובה שלי מול המחשב. החלטתי שהליכות יעשו לי טוב. אז אחת ליומיים אני אורזת את עצמי איפשהו בין 21:00 ל-22:00, לוקחת את הפלאפון, שמה לי מוזיקה כיפית ויוצאת להליכה של שעה. אחת ליומיים אני שואפת לתוכי את ריחות הערב של המושב (החמיצות של הרפתות, ריח העלהאש- כי מונדיאל, ריחות המקלחות והסבונים שגולשים מהבתים, והכי הכי- הריח של יערת הדבש), נותנת למוזיקה למלא לי את הגוף, נותנת למחשבות טובות להתעצם ולהנחות את הצעדים הבאים שלי.

אחרי שלוש פעמים כבר לא הרגשתי יותר את הכאבים בגב, וגם מכות קטנות שקיבלתי פה ושם, נעלמו במהלך ההליכה (הפלא הזה שנקרא אנדורפינים, ממסכי הכאב, מכירים?). זה קרה אחרי תקופה ארוכה שמאוד רציתי לחזור לספורט (מאז שירדן נולד, תיכף שלוש שנים), ואחרי שכל פעם ידעתי להסביר לעצמי בהיגיון רב למה אי אפשר עכשיו.. את ההליכה הזו התחלתי אחרי שאמרתי לעצמי "מספיק עם התירוצים!". הבנתי שנכון לעכשיו, לא יהיה לי יותר זמן פנוי, הילדים לא ילכו לישון יותר מוקדם, אסף לא יחזור מוקדם יותר מהעבודה. אני גם לא אהיה פחות עייפה, ונכון לעכשיו גם לא יהיה לי את הכסף לחוג הספורט שאני רוצה. לא. אני full booked. אגב, גם אין לי עדיין ספוטיפיי, או אפליקציה או פלייליסט כלשהו שיתנגן לי ברצף, ואני שמה הכל בyoutube, וגם אין לי בגדי ספורט מנדפי זיעה, או נעליים ייעודיות לריצה אלא סתם זוג רגיל, ואני כל כך רחוקה מלהיות נוצצת כשאני יוצאת להליכה בסוף היום.. אז מה? שאלתי את עצמי הפדלאה.. אז לא תעשי ספורט? אז כן. ברגע של הארה, הבנתי משהו ממש פשוט על עצמי, והחלטתי שאני מפסיקה את הרצף הזה. הבנתי שהיום הוא המחר של אתמול. אם היום אני מוותרת ולא הולכת, כנראה שגם מחר לא אלך וגם לא מחרתיים.. כל יום מחדש מביא איתו את אותם האתגרים, ואני לא יכולה להרשות לעצמי לתת להם לקבוע לי את החיים שלי.. ונכון, אולי אני לא אצליח להתחייב ולעשות את זה לשנים, אבל עכשיו אני יכולה, וזה יותר ממספיק. בהליכה האחרונה שלי התחיל שיר שאני כל כך אוהבת, shape of my heart, של סטינג. כל קשר בין השיר הזה להליכה מהירה הוא קלוש ביותר.. קלטתי שאם אני מקשיבה לשיר הזה, אני עלולה להוריד ממש את קצב ההליכה (לא צריכה לספר לכם כמה מוזיקה משפיעה על קצב ביצוע הפעילות). החלטתי שאני לא מוותרת על השיר, אבל גם לא מורידה קצב רק כי זה השיר ש-youtube החליטו להשמיע לי. וזה הצליח. זה אפילו כל כך הצליח שסיימתי את ההליכה שלי 10 דקות מוקדם יותר מרוב שהלכתי מהר.. וזה מה שרציתי בעצם לומר- תמיד יהיו נסיבות שמצדיקות את חוסר הפעולה שלנו, תמיד יהיו לנו סיפורים לספר לעצמנו, ואפילו נקבל חיזוקים מהסביבה ללמה זה ממש לא הזמן עכשיו. ובהקשר לשינוי בהתנהלות הכלכלית -כי בשביל מה אני פה- יש את המשפט הזה שאומר ש"אף פעם אין זמן טוב ל...", משמע- כל זמן הוא זמן טוב להתחיל. במיוחד עכשיו. (כן, כולל החופש הגדול! ) אני מבטיחה לכם שרק עצם התחלת העשייה תייצר כזו אנרגיה חזקה ומוטיבציה להמשיך, והיא תביא איתה את הארגון מחדש של החיים שלכם, סביב הדבר שהכנסתם.

אז חופש גדול- אנחנו כאן, ואנחנו לא מפחדים יותר :)