?"מתי הפסקתי ליהנות מקניות, ואיך קשור "פרדוקס הבחירה

היום, 19 ביוני 2018, חוגגים בישראל את חג השוטטות.

החג נחגג לראשונה ב 1979, ונועד לעודד אנשים לקחת את החיים יותר בקלות, להאט את הקצב וליהנות מהסביבה המקיפה אותם. בהקשר של החג, רציתי לשתף אתכם באחת מחוויות הצרכנות שלי:

בשש השנים האחרונות, מאז שהתחלתי לנהל את הכסף שלנו, אני כמעט ולא מגיעה למרכזי קניות, אלא אם אני צריכה משהו- סופר, אוכל לחתולים, מתנה ליומולדת של חבר, ציוד לבי"ס וכו'. גם שלוש השנים שבהן אני גרה צמוד לצומת ביל"ו עשו את שלהן, והרחיקו אותי עוד יותר מהמתחמים האלה. ועדיין, אני אוהבת חנויות. אוהבת בעיקר חנויות של חפצי נוי, תכשיטי מעצבים, בגדי ילדים, מתה על חנויות פרחים, חנויות של אוספים או אלטעזעכן כאלה, וסתם חנויות מקוריות. אני אוהבת את הרעיונות, אוהבת את העיצוב, את הסידור בחנות, את הצבעוניות, את חלונות הראווה. חגיגה לעיניים בשבילי.

כשאני כן מגיעה לחנויות, אני שמה לב לשני שינויים שקרו בשנים הללו:

הראשון הוא, שאם פעם אהבתי להסתובב כי היה בא לי לקנות משהו, ונהניתי מהקניות שחזרתי איתן הביתה, היום אני נהנית הרבה יותר להיכנס לחנויות, וזה למרות שאני כמעט ולא קונה.

השני- קשור לסופ"ש בפריז לפני שנה וחצי אצל חברה אהובה, ממש בסיום של סדנה לירידה במשקל של סיוון אופירי. הסתובבנו יחד ברחובות יפים וקטנים, בין שוקולטריות ריחניות, חנויות בגדים מפונפנות, בוטיקים מגניבים וחנויות של פיצ'פקעס... וכמו שקרה לי עם הגלוטן והסוכר, אותם הורדתי מהתפריט מתוך החלטה מודעת, כך קרה לי גם עם קניות. הבנתי שאני נהנית להסתכל, להתלהב, להתפעל, לצלם, לגעת, להריח. והבנתי שאין לי את הצורך לקנות.

גבי ניצן כותב בבאדולינה, בנימה שזכורה לי כעצובה משהו, ש"אנחנו אוהבים משהו יותר כשהוא שלנו".. ואם פעם זה היה טריוויאלי מבחינתי, התברר לי שאני יכולה לאהוב ממש גם בלי שדברים יהפכו להיות שייכים לי.

למרות הביקור הקצרצר, חזרתי לארץ שמחה ומלאה במיוחד והרגשתי שזו היתה חוויית השוטטות הכי כיפית ומלאה שהיתה לי, שלראשונה נהניתי מ"דברים" פשוט כי הם שם, בלי קשר אלי, ובלי צורך שלי במזכרות פיזיות כדי להעצים את הזיכרון של החוויה. אחרי שהצלחתי לתמלל את זה לעצמי ולאחרים ששאלו "מה, לא קנית כלום?" ו"מה, לא אכלת שום מקרון? אפילו לא טעמת?", הבנתי שלא סתם אני כבר לא הולכת למרכזי קניות כאן:

1. כי אין מה להשוות אותם לחנויות של פריז, בקוקטיות שלהן, באסטטיות המושלמת, בחלונות הראווה שלא ראיתי מושקעים כמותם...

2. כי אין לי מה לחפש בהם אם אני לא צריכה.

3. כי רוב הזמן אני לא צריכה, וכשאני רוצה משהו, זה בד"כ יהיה קשור לזמן, שקט, כיף, חברים ושמחה, והיום מבחינתי זה בדיוק ההיפך מקניות.

4. כי כשכבר הלכתי לקניות- הקניה יצרה אצלי יותר עומס, תוך חצי שעה נראתה לי מיותרת וסתמית, ועייפה אותי מאשר גרמה לי הנאה, כמו שציפיתי שתהיה.

כאן כנראה נכנס לתמונה "פרדוקס הבחירה". המושג הזה מדבר על מצב שבו אנחנו עומדים מול ריבוי אפשרויות בחירה, כמו שקורה לנו לעיתים קרובות בחנויות, או בבחירת תחום לימודים, בבחירת קרן פנסיה או ביטוח בריאות, אפיקי השקעה ועוד. מסתבר שמצד אחד, אנחנו לא אוהבים שמציבים לנו אפשרות אחת שבה עלינו לבחור, וזה גורם לנו לרוב לוותר על הבחירה/ הרכישה. אנחנו רוצים שיהיה לנו מבחר, רוצים להשוות מחירים, רוצים לדעת שבחרנו הכי טוב, הכי נכון, הכי רווחי, הכי זול, הכי יפה, הכי משתלם. כשמציעים לנו מבחר אפשרויות, הגיוני שמבין כל אלה נמצא את האפשרות הכי טובה לנו, לא? אבל מסתבר, שמעל מספר אפשרויות מסוים (לא ברור כמה), כשיש אפשרויות רבות לבחירה, ברוב הפעמים אנחנו נמנעים מלבחור, או דוחים את ההחלטה, או שמחליטים ובוחרים, ואז מתחרטים על הבחירה, כי בטח היו אפשרויות טובות יותר.. בסופו של דבר, זה מוביל לשביעות רצון והנאה ירודות..

מאז, ההפרדה ברורה לי אפילו יותר- קניות (לא אלה שבסופר) אני עושה כשאני יודעת בדיוק מה אני מחפשת, מקציבה לעצמי זמן ומתכננת מראש את החנויות שאכנס אליהן.

כשאני רוצה להנות, אני יוצאת לשוטט.

חג שוטטות שמח!