?הילכו (לייעוץ) שניים יחדיו

גם בלימודיי וגם במהלך עבודתי כיועצת לכלכלת משפחה, למדתי שעל מנת שתהליך הייעוץ יהיה אפקטיבי, צריך ששני בני הזוג יהיו נוכחים במפגשים (בהנחה שלא מדובר במשפחה שבראשה עומד הורה עצמאי). ההנחה היא שנוכחות שווה הסכמה לתהליך. 'הסכמה מרחוק', קרי, השתתפות רק של אחד מבני הזוג כאשר בן הזוג השני תומך מהבית, היא אינה מקובלת, והדעה המקצועית היא שזה אף יפגע בתהליך.

בדרך כלל גם אני נוטה להיות בדעה זו, ואני מאמינה שתהליך ששני בני הזוג לוקחים בו חלק פעיל הוא אפקטיבי יותר, מהיר יותר, ונעים הרבה יותר. אבל- ככל שאני מלווה יותר משפחות, אני מבינה דבר נורא פשוט:

הסיכוי ששני בני הזוג יגיעו עם אותה המוטיבציה לתהליך הייעוץ שואף לאפס.

כאשר אחד הצדדים אינו מעוניין להגיע, זה יכול להיות ממגוון סיבות, כמו עומס בעבודה או בעסק, פחד לראות את התמונה ולהבין שיש בעיה, חוסר רצון להיכנס למספרים, ביטחון גבוה ביכולת של אותו צד לטפל בבעיה ועוד...

בשורה התחתונה- בדרך כלל יהיה זה צד אחד שמשך להגיע לייעוץ והשני פשוט הסכים "לבוא לשמוע"..

ובכל זאת, כשצד אחד בכלל לא מסכים לקחת חלק- האם מתחילים תהליך?

לדעתי כן.

אני יודעת לומר שאצלנו בבית מי שעשתה את תהליך ההבראה הכלכלית היא אני, בתמיכה שקטה של בעלי. אני זו שהגעתי למסקנה שכנראה יש לנו בעיה, אני זו שהייתי מוכנה להשקיע זמן וכסף ללמוד את התחום ולטפל בבעיה הזו, שכוללת תחתיה תתי סעיפים רבים שיש צורך בשינוי שלהם. אני זו שבניתי ובונה תקציבים חודשיים, ערכתי ועורכת בקרה, ודוחפת כדי להיות בתנועה ולעשות שינויים איפה שלא טוב.

חלילה איני אומרת שבעלי לא היה שותף בתהליך, אבל אם הייתי מחכה לו כדי להתחיל בשינוי, סיכוי טוב שזה לא היה מגיע. אולי זה היה מגיע, אבל בשלב מאוחר בהרבה. כנראה שלעולם לא אדע.

באחת הפעמים בהן דיברנו על כסף, הוא אמר לי שמניהול של הוצאות וההכנסות ומחיסכון של שקל לשקל לא נתעשר..

"אתה צודק", אמרתי לו, מרגישה צורך להצדיק את ההתעקשות שלי בדרך שלי "אבל אם לא הייתי עושה את זה, כנראה שאת כל ההכנסות שלנו היינו צריכים לשלם עבור החזר חובות והלוואות".

ובאמת, אין לי ספק שהעובדה שלמדתי להתנהל נכון והכנסתי את זה כדרך חיים הביתה, בגיל צעיר יחסית, ובוודאי עצם שיתוף הפעולה שלו בדרך שבחרתי לנו, היא זו שאיפשרה לנו להתקדם, גם עם משכורות ממוצעות, ליעדים שרצינו (למשל, לעבור מהעיר למושב, להאריך את חופשת הלידה בלי לחץ כלכלי) ולבנות את עצמנו יפה מבחינה כלכלית. יחד עם זאת, היה משהו בדבריו שגרם לי להסכים במידה מסוימת.

אז קבענו כמה כללים ביננו, שבבסיסם עומדת ההנחה שכל אחד עושה את מה שהוא חזק בו-

1. אני אשאר שרת האוצר במשפחה, אהיה זו שאדאג להתנהלות תקינה ותפעול שוטף של הכספים, ההתנהלות מול הספקים השונים (בנקים, ביטוחים, תקשורת, פנסיה..לא חסר 😊) ועל ניהול הנכסים שהולכים ומצטברים.

2. הוא יהיה זה שאחראי על הגדלת ההכנסות.

3. קבלת החלטות גדולות נעשית במשותף- למשל הארכת חופשת לידה, פתיחה או גדילה של עסק, נטילת הלוואה, רכישת נכס ועוד.

כמה רעיונות שאפשר להתחיל ליישם לבד:

• מה המניע שלי לעשות שינוי כלכלי ?

האם זה שיפור המצב הבריאותי, לישון טוב בלילה, שיפור התקשורת עם בני הזוג, תחושה של ביטחון, עצמאות, הנאה. מה עושה לי את זה? מה יתן לי דלק להצליח בתהליך?

• מקבלים את העובדה שבן/בת הזוג שלי עם מוטיבציה שונה משלי לעשות שינוי

• אם אני הצד שיש לו מוטיבציה גבוהה- פשוט להתחיל לעשות את הכי טוב שאני יכולה, ולשתף בכך את הצד השני. לעומת זאת, אם אני הצד עם המוטיבציה הנמוכה יותר- לא להפריע. לתמוך, לפרגן J היית היום בבנק? איזה תותח! הורדת את מחיר הסלולרי? איזה אלוף שהצלחת!

• מגדירים שעה אחת השבוע שבה אבנה את התקציב החודשי שלנו. לתלות על המקרר. בשעה הזו לא עונים לטלפונים, לא תולים כביסה, לא "רק שוטפים כלים", לא מתפנים לילדים. כלום, נדה, יוק.

• מארגנים קופסה/מגירה/סלסלה לשים בה את כל החשבוניות של בני הבית.

• מחליטים על מטרה כלכלית קטנה ומרגשת שאנחנו/ אני רוצים/רוצה להגיע אליה

• בוחרים את 3 הערכים החשובים שמובילים אותי בחיים.

האם זו נתינה, אהבה?

אולי זו בכלל נוחות, או הנאה.

אולי זה ערך המקצועיות שמוביל אותך, אולי משפחתיות או זוגיות.

אולי אלה פשוט יציבות או שקט.

ההבנה של מה מוביל אותך בחייך, אילו ערכים מרכזיים את חיה לאורם, איזה ערך את שואפת לשפר כל הזמן, שם באור הזרקורים את הסיבה העמוקה לשאלה מדוע את רוצה לעשות את השינוי הכלכלי.

• משתפים :)

פשוט כי השיתוף מייצר תחושת מחויבות כלפי עצמי, קרבה בין בני הזוג, גאווה והתרגשות.

לסיכום-

ברוב המקרים, שינוי כלכלי בבית יגיע רק מצד אחד הצדדים, וניסיוני הראה לי שבד"כ זה יהיה מבנות הזוג (כמו שאנחנו לא חוששות לעצור את הרכב ולשאול לאן לנסוע כאשר אנחנו מסתבכות, לעומת הגבר שאיתנו, שימשיך להסתובב סחור סחור, ויהיה בטוח ש"לא צריך לשאול, עוד רגע אנחנו מגיעים"..).

מי מבני הזוג שמעוניין בשינוי, ומרגיש שהוא מחויב לו- מבחינתי קיבל את ברכת הדרך.

גם כאשר רק אחד הצדדים פועל לבד, השינוי יגיע. אולי הוא יקרה לאט יותר, אבל הוא יקרה. יתרה מכך, אני מאמינה שגם אם הצד השני לא רוצה להיות שותף, הוא לא יוכל להישאר אדיש לעשייה של הצד השני, שמתאמץ לעשות שינוי, שהוא בסופו של דבר לטובת הבית. במוקדם או במאוחר הוא יצטרף לעשייה, בין אם בהסכמה שבשתיקה, בין אם בכך שלא יפריע למהלך השינוי, בין אם בעידוד ופרגון, ובין אם בחשיבה ועשייה משותפת.

בהצלחה!